יום שבת, 25 באפריל 2009

מקורות מידע

אינטרנט:· http://www.sahar.org.il/eating_disorder.asp - "סהר", הפרעות אכילה.· http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=13815&kwd=6137 – הטיפול באנורקסיה נרווזה.· http://www.infomed.co.il/questions/q_061002_1.htm - הכל אודות אנורקסיה.· http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%94 – אנורקסיה בויקיפדיה.· מאמרים:· http://www.sahar.org.il/information.asp -"מידע על דיכאון והתאבדות", פרופ' ישראל אור-בך אוניברסיטת בר אילן.· http://www.nofitcenter.com/Site/article/article.asp?iid=3 – "התפתחויות בתחום הפרעות אכילה", אונברסיטת הרוווארד ואונברסיטת צ'ארלסטון.· http://www.articles.co.il/article/%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%94%20%D7%A0%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%96%D7%94 – אנורקסיה נרווזה, נכתב על ידי ד''ר יגאל גליקסמן.
מקורות מידע נוספים:· המכון להפרעות אכילה ברמת השרון: קיבלנו משם מידע רב על הפרעות אכילה, דרכי הטיפול, קבוצות סיכון ועוד.

רופא מומחה3-תפיסה מעוותת

לאנשים שסובלים מהפרעות אכילה יש לרוב תפישות מעוותות בכל מה שנוגע לגופם ולאישיותם. כמו: "מה אני חושב על עצמי... אני שמן... זה מגיע לי... זו רק אשמתי... לא מגיע לאחרים שתהיה להם הפרעת אכילה, אבל אני שונה..."נפוץ מאוד בקרב הסובלים מהפרעות אכילה, שיהיו להם תפיסות מעוותות לגבי עצמם - מתונות או קיצוניות. מה שהם רואים במראה זו אינה המציאות, וכאשר הם משווים את עצמם - פיזית או אישיותית - לאחרים, הם שיפוטיים באופן קיצוני כלפי עצמם. אדם שסובל מאנורקסיה יכול לראות מישהו אחר ולחשוב לעצמו: "הלוואי והייתי יכול להיות רזה כמוהו", בזמן שבמציאות הוא רזה אף יותר ממנו. הם יכולים לרצות להיות חכמים, משעשעים ונדיבים כמו מישהו אחר שהם למעשה משתווים אליו - השורה התחתונה היא שהם אינם יכולים לראות את יתרונותיהם ואת היופי שבהם, במיוחד בהשוואה לאחרים, בגלל ההערכה העצמית הנמוכה שלהם.דוגמא טובה לעיוות בתפיסה היא החשיבה בשחור ולבן... המחשבה שמצבים או הרגשות רעות הן סוף העולם, ומצבים או הרגשות טובות מאירים כמו השמש. אין יציבות או מחשבה על משהו באמצע, אלא חילופים נוקשים בין קיצוניות אחת לשנייה. מתווספת לכך התנהגות לא רגילה, אשר לא בסדר לאחרים, אבל בסדר לאדם שסובל מהפרעת האכילה. דוגמא לכך היא: "כשאני אוכלת אני בסה"כ בן אדם נוראי ומגיע לי למות, אבל כשאני לא אוכלת אני הילדה הכי טובה בעולם".פעמים רבות, נשים וגברים הסובלים מהפרעת אכילה לוקחים על עצמם בצורה לא הוגנת את מה שקורה סביבם. למשל: אם במהלך שיחה קבוצתית מישהו קם והולך לשירותים, הם חושבים לעצמם: "הוא עזב משום ששוב נהגתי בטיפשות". ישנה גם ההרגשה ש- "כולם שונאים אותי", ו- "הם נשארים רק מפני שהם מרחמים עלי או שהם רק מנומסים". מחמאות נתפסות כמחוות נימוסיות, ולא כמשהו אמיתי, ובדר"כ נתקלות בהערה מזלזלת כלפי עצמם. למשל: מישהו מחמיא להישגים של הסובל, והתשובה היא: "נו באמת, אני כזה טיפש. היית צריך לראות איך פישלתי בשבוע שעבר...".אנשים שסובלים מהפרעות אכילה נוטלים על עצמם משא לא הוגן של אחריות על העולם סביבם. הם עשויים להרגיש אחראים על הפיכת העולם למקום טוב יותר, לרצות לרפא את הבעיות של כולם, וכאשר אינם מצליחים - להעניש את עצמם ע"י הערות ומעשים של שנאה-עצמית. לעיתים קרובות יש צורך חזק לשלוט בחיים של עצמם ושל אנשים סביבם. כאשר אינם יכולים, הם מרגישים שזה לא הוגן,ומוציאים את זה על עצמם. האשמה-עצמית יכולה להיות צד נוסף. בלי הפרעות האכילה מאשימים את עצמם על כל דבר רע שאי-פעם קרה להם, ומאמינים שבדרך כלשהי זה מגיע להם. כלומר: "ההורים שלי התעללו בי משום שהייתי ילד נוראי". בניגוד לכך, הם יכולים גם להאשים את האחרים בכל, ולא לקחת שום אחריות על חייהם.לאנשים עם הפרעות אכילה מאד קשה להיות אופטימיים לגבי כל צד של המצב או של חייהם. כל דבר נראה שלילי בדרך זו או אחרת, או שהם רק מתמקדים בשלילי. בהשוואה לאחרים, כשמישהו אחר השיג משהו ונחשב להצלחה, כשזה נוגע להם והשיגו את אותו הדבר, הם יגיבו בשלילה ובמחשבה על איך יכלו לעשות זאת טוב יותר. למרות שהעולם אינו נתפס כמושלם ואין להם ציפייה שהאחרים יהיו כאלה, לאלה שסובלים מהפרעות אכילה יש ציפיות גבוהות לשלמות מעצמם.בסופו של דבר, אחת מהתפיסות המעוותות המשמעותיות ביותר של אנשים עם הפרעות אכילה היא ש-"החיים יהיו טובים יותר ואני אהיה מאושר, כאשר אוריד במשקל". יש תחושה מוטעית של שליטה, שמושגת בעזרת הרעבה או הימנעות. במציאות השליטה ש"מושגת" באמצעות הרעבה אינה מושגת, אלא רק בתפיסתו של הסובל. אלה הסובלים מהפרעות אכילה עשויים לחשוב שאין שום אור בקצה המנהרה של הפרעות האכילה ובמציאות, האור היחידי האמיתי בא עם ההחלמה.

רופא מומחה2-הגורמים להפרעות אכילה

הפרעות אכילה היא מחלה מורכבת, ולא רק מצב שניתן לטפל בו בעזרת כוח רצון. הן עונות להגדרה של "מחלה" משום שכמו מחלות אחרות יש להן תהליכים מסוימים הרסניים לגבי הפרט, עם סיבה ספציפית (הסיבה יכולה להיות ידועה או בלתי ידועה), והן בעלות סימפטומים אופייניים. כל הפרעות האכילה הן מחלות ראשוניות ולא תוצאה משנית של הפרעה אחרת. הן מצבים כרוניים עם התפתחות מזוהה וסימפטומים צפויים. הפרעות אכילה נובעות משילוב של גורמים התנהגותיים, רגשיים, פסיכולוגיים, בין-אישיים וחברתיים. חוקרים ומדענים עדיין לומדים את הסיבות שבבסיס המצבים האלה, המזיקים רגשית ופיזית. אך יידוע כי חלק מהנושאים העיקריים האלו עלולים לתרום להתפתחות בעיות אכילה.מצבים סביבתיים מחזקים את התפתחותן של הפרעות אכילה. אנו חיים בחברה שמעודדת את הרעיון שכדי להיות מאושר ומצליח אנחנו חייבים להיות רזים. כיום, אינכם יכולים לפתוח שבועון או עיתון, לצפות בטלוויזיה, להאזין לרדיו, או לערוך קניות בקניון מבלי להיות מותקפים ע"י המסר ששומן זה רע. במהלך ההתבגרות, זמן פגיע במיוחד להתפתחות הפרעות אכילה, השפעת קבוצת הגיל היא בעלת חשיבות רבה. פיקוח עצמי והשוואת עצמנו לאחרים הופכת להיות חשובה ביותר לכל אחד. התגרויות של קבוצת הגיל ולחצים להתאים לנורמה, נפוצים ברקע של בעלי הפרעות אכילה. כשהגוף שלנו מתפתח ומשתנה, הדרך בה אנחנו ואחרים נתייחס לשינויים אלה תשפיע בסופו של דבר על תפיסת הגוף שלנו. עניינים חברתיים נוספים כוללים משפחות לא מתפקדות, התעללות מינית, התעללות פיזית, יחסים שולטים ושתלטנים- עלולים לגרום להתפתחות הפרעות אכילה.הפרעות האכילה יכולות להיחשב כמנגנון הישרדות. כשם שאלכוהוליסט משתמש במשקה כדרך התמודדות, כך אדם עם הפרעות אכילה יכול להשתמש באכילה, ריקון הגוף, או בצום, כדי להתמודד עם רגשות המאיימים להציף אותו. ע"י ההתנהגויות המאפיינות את הפרעות האכילה השונות, הפרט עשוי להרגיש תחושת שליטה חלקית על מה שנדמה לו כחייו הבלתי-נשלטים. ישנם גם כמה גורמים שהם הבסיס להפרעות האכילה כמו הערכה עצמית נמוכה, דיכאון, תחושת אובדן שליטה, הרגשת חוסר ערך, בעיות זהות, בעיות בתקשורת משפחתית וחוסר יכולת להתמודד עם רגשות. ה- "שימוש" בהפרעת האכילה יכול להיות ביטוי למשהו שאותו בן אדם לא מצא כל דרך אחרת לבטא אותו.חוקרים עדיין בוחנים גורמים אפשריים ביוכימיים וביולוגיים להפרעות אכילה. יש חוקרים המאמינים שקיימת נטייה מוקדמת תורשתית להפרעות אכילה, ונמצא שאצל חלק מהסובלים מההפרעות, קיים חוסר איזון בחומרים כימיים במוח השולטים בתחושת רעב, תיאבון ועיכול. המחקרים העוסקים במשמעות ובהשלכות של חוסר האיזון הזה עדיין בעיצומם.לסיכום, כאשר קיים מפגש בין המרכיבים השונים האלו עלולה להתפתח הפרעת אכילה. ברגע שההפרעה פרצה, היא עלולה לגרום למעגל הרסני של פגיעה-עצמית פיזית ורגשית.

רופא מומחה 1

בחברה של היום אנחנו רואים יותר ויותר ילדים מתחת לגיל 12 שמפתחים הפרעות אכילה. כמו כן אנורקסיה היא נפוצה ביותר בקרב ילדים צעירים. מוערך ש- 40% מבני התשע כבר התנסו בדיאטה כלשהי, ומתחילים לראות גם בני ארבע או חמש מבטאים את הצורך בדיאטה. מחקרים הסיקו שלסביבה המשפחתית יש חלק גדול בכך שילדים צעירים נעשים כפייתים לגביי משקלם. יחד עם העובדה שילדים נחשפים בהתמדה למסר שהחברה שולחת להם על החשיבות של להיות רזים. ילדים שגדלים במשפחות לא מתפקדות הם בעלי סיכון גבוה לפתח הפרעת אכילה. בבית בו מתרחשת התעללות פיזית או מינית, הילד עלול לפנות להפרעת אכילה כדי להשיג תחושת שליטה מסוימת. אם הם אינם יכולים לשלוט במה שקורה לגופם במהלך ההתעללות, הם יכולים לשלוט באוכל שהם מכניסים לגופם, או במשקלם. הרעבה עצמית יכולה גם להיות הדרך שלהם לנסות ולהעלם, כך שלא יצטרכו יותר לסבול את ההתעללות. ילדים גם יכולים לפתח הפרעת אכילה כדרך להתמודד עם תחושות רבות שהם מרגישים, במיוחד אם הם גדלים בבתים שלא מאפשרים ביטוי רגשות. בנוסף, אם ההורים עסוקים יותר מדי בבעיות של עצמם, הילד עלול לפנות לאוכל כמקור נחמה. כמו כן אמהות רבות מעבירות לבנותיהן את המסר שהדרך היחידה להיות מאושרות ולמצוא בן זוג היא להיות רזות. בחברה של היום גם ככה קשה לילדים צעירים לגדול לאהוב ולקבל את הגוף שלהם בגלל החשיבות שהחברה נותנת לרזון, אבל זה קשה עוד יותר אם ההורים עצמם מבטאים חוסר שביעות רצון מההופעה החיצונית של ילדיהם, או אם הם מעודדים אותם להפחית ממשקלם. החברה והתקשורת אף הן שולחות את המסר שלהיות רזה זה חשוב והכרחי. כבר מגיל צעיר מאד ילדים שואפים להשיג את דימוי הגוף האידיאלי והבלתי ניתן להשגה. אחת התקופות הלחוצות ביותר בחיי האדם היא עם הכניסה לגיל ההתבגרות. הכניסה לגיל ההתבגרות יכולה להיות זמן מאד רגשי, מלחיץ, מבלבל ומפחיד לרבים מהם. חלקם עושים את המעבר מילדות להתבגרות ללא בעיות רבות, אבל על אחרים יכול להיות שיעבור זמן קשה יותר של עמידה מול כל הלחצים הרגשיים, וחלקם אף יפתחו הפרעות אכילה כדרך התמודדות. חלקם יתחילו את ההתבגרות מוקדם ויהיו נתונים להתגרויות מצד קבוצת בני גילם. רבים פוחדים שהעלייה במשקל, האופיינית לתקופה הזו, תישאר לנצח, הם יכנסו לפאניקה, וביאושם ינסו לרדת במשקל. הם אינם מודעים לכך שברגע שמסתיימים השינויים הפיזיולוגיים של התקופה, משקלם יתייצב במרבית המקרים ללא צורך בדיאטה. ברגע שהם מתחילים לאבד משקל אנשים מחמיאים להם, וזה גורם להם להרגיש טוב. הם עשויים להתחיל להאמין שירידה במשקל תעשה אותם מאושרים יותר, אבל לא משנה כמה משקל הם מפחיתים, זה אף פעם לא מספיק, והם אף פעם אינם מאושרים. התפתחות מינית מוקדמת יכולה להיות מאד מטרידה, במיוחד אם המתבגר/ת נתונה לשינויים מיניים נראים לעין. השינויים יכולים להיות מאד מביכים למתבגרות, ולגרום להן להתבייש בגופן, לפחד מהנשיות המתפתחת, והן עלולות לנסות להחזיר את מראהו של הגוף למה שהיה טרום ההתבגרות, בעזרת הרעבה עצמית. מתבגרים נתונים תחת לחץ עצום להצליח, להשתלב ולהתאים. רבים מהם מבלים זמן רב במחשבה על דעתם של האחרים, והם מנסים נואשות להתאים לדימוי הגוף ה- "אידיאלי" הבלתי ניתן להשגה שקבעה החברה. הם מובלים למחשבה שאם יהיו רזים יהיו מקובלים. מאחר ובנות-עשרה רבות קוראות בקביעות שבועוני אופנה ומתבגרים - דמויות הדוגמניות המופיעות בהן רק מחזקות את האמונה שכדי להיות מאושרות, מצליחות ומקובלות, עליהן להיות רזות. מתבגרים רבים זקוקים למודל הזדהות וחיקוי. לרוע המזל, רבות יותר מדי בוחרות בדוגמניות או שחקניות, הן מדביקות את תמונותיהן על קירות חדרן, וחלקן יפנו לשיטות מסוכנות של שליטה במשקל בניסיון להראות כמו האלילות שלהן. נשים בוגרות נמצאות תחת אותו הלחץ להיות רזות כמו בנות-העשרה. אנחנו רואים יותר ויותר נשים שמפתחות הפרעות אכילה בשנות העשרים, השלושים, הארבעים ומעבר לזה. זה יכול לקרות בכל זמן בחיי האדם. למרות שהסיבות להתפתחות הפרעת אכילה יכולות להיות מגוונות, התחושות שיש לאדם לגבי עצמו נשארות זהות. הנשים סובלות מהרגשה של שנאה-עצמית, חוסר ערך, הערכה עצמית נמוכה, ולרוב הן מרגישות שכדי להיות מאושרות הן חייבות להיות רזות. החברה אף היא מעמידה את הנשים תחת לחץ אדיר להיות רזות. נאמר לנו ללא הרף שחיי הנישואין שלנו חייבים להיות מושלמים, שאנחנו חייבות להיות אמהות מושלמות, וצריך שתהיה לנו קריירה מושלמת. אנחנו מקבלות את המסר שכדי להשיג את כל אלה, אנחנו חייבות שיהיה לנו גוף מושלם. התבגרות בחברה של היום שונה מאד לנשים בהשוואה גברים. אם גוף הגבר משתנה או ששיער ראשו מתחיל להלבין, הוא נחשב "מכובד". אם זה קורה לאישה, היא "מזניחה את עצמה". הפרעת האכילה הופכת לדרך בריחה מלחצי החיים היומיומיים. אנחנו לא יכולות עוד ליהנות מאוכל, כי החברה והתקשורת גורמות לנו להרגיש אשמות על שאנו אוכלות. יש הערכה שבערך 10% מהסובלים מהפרעות אכילה הם גברים, אבל כנראה שהמספר היה גבוה יותר לו יותר גברים היו יוצאים בגלוי עם הבעיה שלהם, ולו אכילה כפייתית הייתה נלקחת בחשבון הזה כשמדובר בגברים. קשה להם מאד לבקש עזרה, משום שהפרעות אכילה עדיין נחשבות ל- "מחלה נשית". הם גם חוששים לצאת עם זה בגלוי מפחד שמא יחשבו להומוסקסואלים. הסיבות שגברים מפתחים הפרעת אכילה אינן שונות מאלה של הנשים, הילדים או כל אחד אחר. מספר הנשים הסובלות מהפרעת אכילה גבוה בהרבה מזה של הגברים, כי גברים אינם נתונים בלחץ כל כך מאסיבי לרזות. יותר אופייני לגברים לנסות להתמודד עם בעיותיהם ע"י התמכרות לעבודה או לאלכוהול וסמים, אבל מספר הגברים המפתחים הפרעת אכילה גדל בהתמדה. קשה גם לדעת לעיתים אם יש לגבר הפרעת אכילה. קרוב לודאי שגברים בולימיים ינסו להיפטר מקלוריות לא רצויות ע"י אימונים כפייתיים, יותר מאשר ע"י הקאות או שלשולים. אנשים יכולים לחשוב שהאדם רק שומר על כושר, למרות שהוא מתאמן בכפייתיות כי הוא מרגיש שהוא חייב להיפטר מהקלוריות שהכניס לתוכו. גברים רבים, כמו נשים רבות, שהיו עם משקל יתר והחלו לרזות, זוכים לשבחים על ההפחתה במשקל. הם נהנים מתשומת הלב שהם מקבלים, ויתכן שיחליטו שעליהם להמשיך ולרזות. הם מאמינים שהפחתת המשקל תעזור להם להיות מקובלים ומאושרים.

פגישה שלישית עם הרופא

בפגישה השלישית. כעת נעמה נראתה לא טוב בכלל. היא הייתה רזה וכחושה, חיוורת ונראתה עייפה וחסרת כוח מתמיד. שאלתי את אמה איך מתקדם הטיפול בבית והיא ענתה שלא מתקדם בכלל. היא ספרה לי שנעמה לא משתפת פעולה ונעמה רבה איתה רבות בנושאים הקשורים לאכול. בנוסף, היא ציינה שנעמה לא מפסיקה להישקל בבית למרות שהיא אסרה עלייה וניסתה להסתיר את המשקל ממנה. החלטתי לפצוח בטיפול חריף מידי. תחילה הסברתי לנעמה בפני איזה בעיה היא עומדת. בהתחלה היא הייתה מוכנה לקבל את העובדות שהטחתי בפניה אבל לאחר מכן, שהסברתי לה שאנחנו פה כדיי לעזור לה להתגבר על הקשיים ויש פתרון, היא החלה להבין אותה לאט לאט והיא הייתה מוכנה להודות שיש לה בעיה שהיא רוצה להפסיק איתה אך היא לא יכולה. לכן הסברתי לה ולאמה שיש מספר דרכיי טיפול במחלה מסוג זה. הדרכים הן: · מציאת טיפול, תרפיה וקבוצת תמיכה זה הצעד הבא וההכרחי לקראת ההחלמה. הפניתי את נעמה ואת משפחתה למטפלים שונים שיוכלו לענות לבעיותיה הרגשיות. הצעתי לנעמה מספר טיפולים שהיא יכולה לבחור את המתאימים לה ביותר מביניהם ולהתחיל אותם בזמן הקרוב. טיפול אישי - בטיפול אישי נעמה תוכל לפתח קשר של אחד לאחד עם המטפלת. ברגע שתתחיל נעמה לבטוח בה, היא תהיה חופשייה להתחיל לשחרר את כל הרגשות ששמרה בתוכה זמן כה רב. היא תוכל להתחיל להתמקד במודע היא עושה זאת ולמה היא זקוקה כדי להפסיק. נעמה תתחיל להבין מדוע ואיך הפרעת האכילה שלכם הפכה לאמצעי התמודדות היחידי, והיא תלמד דרכים חדשות ובריאות יותר להתמודד. כמו כן ציינתי גם שתדירות הפגישות תלויה קרוב לוודאי בחומרת ההפרעה. חלק מהאנשים נמצאים בטיפול יומי וחלקם שבועי. מספר הפגישות תלוי בך ובמטפלת שלך. טיפול משפחתי - טיפול משפחתי מערב את המשפחה של נעמה. לפי מה שהבנתי, הוריי נעמה הם גרושים ולכן זה יהיה רעיון טוב לכלול את משפחתה המלאה בטיפול מסוג זה מכיוון שבד"כ הפרעות אכילה מצביעות על כך שיש בעיות בתוך המשפחה. הבעיות יכולות להיות בעיות נישואין, התעללות פיזית או מינית, העדר תקשורת, או קושי בביטוי רגשות. כל הנושאים האלה יכולים להיות נידונים ומעובדים בטיפול משפחתי. הסברתי גם שכדי לפתור את הבעיות האלה המשפחה חייבת לרצות להשתתף בטיפול, ולהיות מוכנת לשנות את התנהגותה. הסברתי לנעמה ואמה שיש עוד 2 סוגים של קבוצות שעלולות לסייע לנעמה לצאת ולהחלים מהפרעות האכילה. טיפול קבוצתי - טיפול קבוצתי עשוי להיות מועיל ביותר למי שמנסה להחלים מהפרעת אכילה כמו נעמה. בפעם הראשונה נעמה תחוש שהיא מוקפת באחרים שיודעים ומכירים בדיוק כיצד היא מרגישה. במשך זמן כה רב נעמה בודאי הרגישה שהיא היחידה שיש להם את הבעיה הזו, ועכשיו היא יודעת שאינה לבד. קבוצות בד"כ נפגשות אחת לשבוע ודנות בכל דבר החל בהתנהגויות האכילה עצמן ומציאת דרכים לשנות אותן, ועד לשיחות על הנושאים שנמצאים בבסיס ההתנהגויות וגורמים להן. חברי הקבוצה יכולים לתמוך אחד בשני ולעזור זה לזה במציאת דרכים לשנות את דפוסי האכילה שלהם ולפתח דרכי התמודדות בריאות יותר. קבוצות תמיכה - קבוצות תמיכה לרוב אינן מנוהלות ע"י גורם מקצועי. בדר"כ המארגנים והמנחים הם אנשים שחוו על בשרם הפרעת אכילה. הקבוצות יכולות להיפגש בכל מקום, החל מפגישות יומיות ועד לאחת לחודש. קבוצות תמיכה יכולות להועיל מאד לאנשים עם הפרעות אכילה כמו נעמה משום שהם מבינים שאינם לבד ושהחלמה היא אפשרית. החברים גם עוזרים זה לזה במהלך תקופות קשות. קבוצות התמיכה שונות זו מזו. יש קבוצות שבוחרות לדון במה שחשים בכל רגע נתון, ואחרות בוחרות נושא לשיחה בכל פגישה. · הסברתי להן שגם אני פה בכל עניין ההחלמה מהמחלה. הסברתי לנעמה שאני כרופא אקח את החלק שלי בתהליך ההחלמה שלה – כלומר נעמה תהיה ממונה על הבריאות הנפשית ואני על הבריאות הגופנית. · כיידוע, תמיכה שלי ותמיכה של מטפלים לא יספקו ולכן הפניתי את נעמה נעמה לתזונאית מומחית בנושאי הפרעות האכילה שתסייע לנעמה בתהליך החלמתה. · הסברתי גם לנעמה שיש פתרון נוסף אבל הוא פתרון קל ביותר וחסר התמודדות עם הבעיה והוא נטילת תרופות. בחלק מהמקרים תרופות עוזרות בטיפול בהפרעות אכילה כמו באנורקסיה של נעמה. הסברתי גם שתרופות נגד דיכאון נמצאות בשימוש כשיש סימנים לדיכאון חריף. ציינתי גם בפני נעמה ואמה שאין להשתמש בתרופות כמקור טיפול יחיד, וטיפול תרופתי חייב להיעשות במקביל לטיפולים אחרים.לאחר שהסברתי לנעמה ואמה את הטיפולים האפשריים שלחתי אותן לדרכן עם הפניות לכל מיני קבוצות תמיכה ומטפלים אישיים, וגם הפניה לתזונאית. כעבור מספר חודשים אמה של נעמה התקשרה אליי כדי להודות לי ולדווח שנעמה העלתה במשקל והמחזור שלה חזר והיא מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו ומצב רוח הרבה יותר מרומם.

פגישה שנייה עם הרופא

לאחר כחודשיים נפגשתי עם נעמה ואמה שוב. נעמה נראתה רזה מתמיד וחיוורת. כבר לא היה לה כ"כ הרבה שיער על מנת שיהיה דליל. היא הלכה עם סווטשירט שנראה גדול עלייה ב3 מידות לפחות ומכנס ספורט רחב. אמה אמרה לי שהיא שמה לב שנעמה בקושי אוכלת ושהיא מסתגרת הרבה בחדרה. בנוסף, היא ציינה בפני שהיא שוחחה עם נעמה על חשדותיי שהעלתי בפנייה בפגשתינו האחרונה ושנעמה רק הכחישה. מיד לאחר שיחתי עם אמה של נעמה שלחתי את נעמה לחדר האחות כדיי לבדוק את לחץ הדם שלה ודופק הלב שלה. כי כידוע שאנורקסיות סובלות מלחץ דם ומדופק נמוך, ולכן רציתי לוודא את חשדותיי. לאחר מכן המשכתי לשוחח עם אמה של נעמה וביקשתי ממנה שתספר לי את סדר היום של נעמה ממה שידוע לה. היא סיפרה לי בבוקר נעמה קמה ואני מכינה לה כריך ואיכשהו היא תמיד שוכחת אותו או משליכה אותו לפח בבית או בבית הספר. כשהיא חוזרת הביתה מבית הספר תמיד אנו אוכלים ארוחת צהריים משפחתית ונעמה ישר רצה לחדרה בטענה ש"היא כבר אכלה משהו" או ש"היא לא רעבה". יום אחד, ספרה לי האם, שהיא עקבה אחרי בתה. היא נכנסה לחדרה וראתה במסך המחשב שלה כל מיני אתרים של ספירת קלוריות ופורומים של דיאטות. באותו יום בערב הצעתי לנעמה לשבת איתנו בארוחת הערב, עכשיו כבר נגמרו לה התירוצים אז היא ישבה איתנו והכנתי לה חביתה, כמובן בלי שמן אלא תרסיס שמן כי נעמה אומרת שהשמן הוא משמין. כאשר היא החלה לאכול את החביתה היא חתכה אותה ל30 חתיכות קטנות, אם לא יותר והיא אכלה לאט. בארוחת הערב מצב רוחה של נעמה נראה שמח במיוחד אך לאחר הארוחה מצב רוחה ירד במהירות ולפתע היא נעשתה תוקפנית ועצבנית. אמה ציינה בנוסף, שנעמה רוב היום בין הארוחות היא לומדת המון, אך היא לא מצליחה במבחנים. בנוסף המורות דיווחו לאמה על מצבה של נעמה כי הוא לא תקין: נרדמת בשיעורים, ציוניה ירדו בצורה משמעותית ועוד. צורת הלבוש של נעמה השתנתה; משמלות שלבשה פעם לבגדיי ספורט גדולים ורחבים. יום אחד כאשר אמה בדקה האם היא אכלה את ארוחת הערב שהשאירה לה היא מצאה אותה בפח. לאחר שהבנתי שנעמה היא באמת אנורקסית לפי דיווח אמה החלטתי להתחיל בטיפול מידי. כאשר נעמה חזרה מהבדיקות הסברתי לשתיהן מהם הסיכונים וההשלכות של הפרעות אכילה כדי שנעמה תיהיה מודעת לסיכון ולבעיה שהיא עומדת בפניה. הבעיות באנורקסיה הן: · עלולה להביא לאיבוד צפיפות העצם. · עלולה לגרום נזק לכליות ולכבד. · עלולה לגרום לקוצר נשימה, ולקצב לב בלתי סדיר. · עלולה לגרום לאובדן הפוריות · עלולה לגרום לרמת אשלגן נמוכה. · עלולה לגרום לדום לב ומוות. הסברתי להן שכל הסיכונים ובעיות אלו הם בלתי הפיכים ושניתן למנוע אותם אם נתחיל בטיפול עכשיו. האם נראתה קצת המומה ומפוחדת אך הסברתי שיש סיכוי לבתה ושיהיה בסדר. היא נרגעה קצת ונתנה לי את אישורה להתחיל בטיפול. קודם כל אמרתי לה שהיא צרכה להתחיל לעקוב בפיקוח רב יותר על מה בתה אוכלת ולגרום לה לאכול יותר.
לאחר השיחה קיבלתי את תוצאות הבדיקות של נעמה ואכן התברר לי שהיא חולה באנורקסיה.
לא הכנסתי את נעמה לאישפוז או נתתי לה תרופות והנחיות כיצד לצאת מהמחלה. רציתי לבדוק אם נעמה מסוגלת לצאת לבד מהפרעת אכילה זו אז נתתי לכך מספר שבועות על מנת לבדוק זאת.

נתפסתי

כשנסענו בחזרה הביתה אמא שתקה וכתוצאה מכך גם אני. חשתי במתח שהיה בינינו ושאמא חושבת על הדברים שהרופא אמר לה. הסתקרנתי מאוד לדעת על מה אמא והרופא דיברו בלעדי ומה הוא חושב שיש לי. לאחר שתיקה ארוכה היא אמרה לי "יהיה בסדר, אני בטוחה שזה שום דבר". הגענו הביתה ואמא הושיבה אותי בשולחן האוכל והכריחה אותי לאכול. ישבנו בשולחן בערך שעתיים עד שסיימתי את כל הצלחת והיה בה יותר מידי אוכל ממה שהייתי רגילה אליו. אחרי כל ביס הרגשתי את הקלוריות וכבר ראיתי את עצמי שמנה. הגעתי לחדר והלכתי לישון. קמתי בסביבות השעה 7 בערב והחלטתי שאני יוצאת לריצה כדי להוריד את כל הקלוריות שאמא דחפה לי בצהריים. כאשר באתי לצאת מהבית אמא החלה לתחקר אותי והיה לה מוזר שאני יוצאת לריצה ועוד אחרי שסיפרתי לרופא על ההתעלפות שלי בשיעור ספורט. ראיתי שאמא מסתכלת עלי במבט מוזר ובוחנת אותי. היא אמרה לי שכשאני אחזור תחכה לי צלחת במיקרו שהיא רוצה שאני אוכל. כאשר פתחתי את הדלת אמא שוב הזכירה לי את ארוחת הערב שנמצאת במיקרו אבל החלטתי לזרוק אותה לפח. אחרי שעליתי לחדר שמעתי את צעדיה של אמא לכיוון המטבח. לא שמעתי מה היא עשתה שם אבל קיוויתי שהיא לא תראה את האוכל זרוק בפח אחרת היא בטוח תדע שאני אנורקסית. הרגשתי כאילו אמא עוקבת אחרי כל הזמן. פתאום היא התעניינה לאן אני הולכת, מה אני עושה וכו'. לאחר כמה זמן, בערך חודשים, של שיכנועים רבים מצד אמא שאוכל והמשכת הדיאטה החריפה שלי שמעתי את אמא מדברת בטלפון עם הרופא ומספרת לו על המצב שלי שרק לדעתה מדרדר. הסחרחורות שלי, כאבי הראש, הדקירות בבטן התרבו ושיערי כבר ניהיה דליל מאוד. רוב המורות כבר שמו לב למצבי הגרוע בלימודים ועדכנו את אימי. אמא קבעה שוב תור לרופא והפעם כבר ראיתי שהיא יודעת על המצב שלי, אין מה לעשות, נתפסתי.